נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט קע״ז

1 לעשות חסד זהו לשון הרמב"ן וטעמו וטעם זה דלעשות חסד לא שייך בשותפות דעלמא אבל הרמב"ן ס"ל דאף בשאר שותפות הדין כן והוא הי"א שהביא הרמ"א סמ"ע וע"ב דאפילו אינן ניזונין יחד הדין כן:

2 אבל חלקו לא ☜ ע"ב דאם קבלו המלך קודם חלוקה השכר לאמצע אף לאחר שחלקו:

3 לאומנות אחרת ע"ב דאפילו הוא מחמת אביו הוא לעצמו דדוקא מלך כל מה שנותן יותר הוא בשביל חסד אבל איניש דעלמא כל מה שנותן הוא בשכר מלאכה:

4 טורח מלאכתו ☜ ע"ב דבשאר עסקים כל שהשני הי' יכול לעשות ג"כ עסק זה וא' עסק יותר ולא הודיע לחבירו אינו יכול נתבוע שכר טרחתו:

5 וי"א בהפך הסמ"ע מסיק כהטור והש"ך פסק להלכה כהמחבר ובאלמנה כתב הש"ך דלכ"ע אפילו בפשיעה יש לה רפואה שאל"ק והב"ח כתב דלדעת הטור כאן גם באלמנה הדין כן דבחלתה בפשיעה אפילו רפואה שאל"ק אין לה:

6 כשהוא לבדו מתעסק ☜ ע"ב דהפי' הוא כך דכשהוא לבדו מתעסק כגון בנלקח לאומנות המלך אפילו אינן ניזונין יחד רק שהוא לבדו ניזון מ"מ מגיע לו רפואה שאל"ק להטור באונס ולהמחבר אפילו בפשיעה אבל בשני שותפין כשאחד לבד מתעסק אפילו הוא ניזון לבד מחמת תנאי אין לו רפואה אפי' שאל"ק אפי' אם הוא באונס אם לא שניזונין יחד וכתב הנ"י דכ"מ. שהדין דהרפואה לאמצע אפי' נתרפא משל עצמו חייבים להחזיר לו וכ"מ שהדין דמתרפא משל עצמו ונתרפא מאמצע צריך להחזיר להשותפות:

7 ודוקא שאינן ניזונין והסמ"ע חולק וס"ל דהעיקר תליא דכשהם מתעסקים יחד אפי' ניזונין יחד מתרפא משל עצמו אבל בשמתעסקים בזא"ז וחלה אחד מהם בזמן התעסקו מתרפא מהאמצע והט"ז חולק וכתב דהעיקר כהמחבר והרב וכ"כ הב"י:

8 שרצה לילך והיינו כשהוא באופן שאינו צריך לעסוק בזמן ההוא דאל"כ אין לו רשות לילך ולבטל מהעסק וכן בשאר שותפים הדין כן סמ"ע:

9 פטור היינו שא"צ לשלם הכל אף שאמר לו גנוב אבל חלקו ודאי צריך לשלם מאחר שנתרצה למעשיו כמבואר בסי' קע"ו סמ"ע: